האיגוד לרפואת ילדים והחברה לחקר השינה פירסמו בפעם הראשונה בישראל נייר עמדה משותף העוסק במשך השינה המומלץ ביממה לפעוטות, לילדים ולמתבגרים. נייר העמדה מיועד לרופאי ילדים, בין השאר כדי לענות לשאלות הורים בנושא.

את נייר העמדה הכינה ועדה שחבריה היו: ד"ר ריבי טאומן, מומחית ברפואת ילדים מבית החולים לילדים "דנה" במרכז הרפואי תל-אביב-איכילוב ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, המשמשת גם כיו"ר החברה הישראלית לחקר השינה; פרופסור אשר טל, מומחה לרפואת ילדים ומחלות ריאה בילדים מהמרכז הרפואי "סורוקה" ומהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, שהוא גם חבר ועד החברה הישראלית לחקר השינה; פרופסור יעקב סיון, מנהל מכון ריאות, טיפול נמרץ והמרכז לרפואת שינה, בבית החולים לילדים "דנה" המרכז הרפואי תל-אביב ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב; ד"ר יהודה סנצקי, מומחה לרפואת-ילדים, נוירולוג ילדים ומומחה בהתפתחות הילד מהמכון לנוירולוגיה ולהתפתחות הילד במרכז "שניידר" לרפואת ילדים בפתח תקווה ובית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב; וד"ר גילי קדמון, מומחית לרפואת ילדים וטיפול נמרץ ילדים מהיחידה לטיפול נמרץ ילדים במרכז "שניידר" ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

היוזמה להכנת מסמך ההמלצות לרופאים היתה של ד"ר סנצקי ואליו הצטרפו שאר חברי הוועדה. "ששה חודשים עסקנו בסוגיות הקשורות בשינה של תינוקות, פעוטות, ילדים ומתבגרים", אמר אתמול (א') ד"ר סנצקי ל"דוקטורס אונלי". "הצורך הגיע מ'השטח', כאשר רופאי ילדים מתבקשים לתת תשובות בנושאי שינה להורים. לא כל רופאי הילדים מומחים בנושא השינה ולכן מצאנו לנחוץ לספק גם להם מענה לשאלות שמתעוררות לעתים קרובות".

ד"ר יהודה סנצקי: "הצורך הגיע מ'השטח', כאשר רופאי ילדים מתבקשים לתת תשובות בנושאי שינה להורים"

"למיטב ידיעתי", ציין ד"ר סנצקי, "עד היום לא היה מסמך מהסוג הזה עבור הרופאים בארץ. מדובר בנייר עמדה שהוכן במשותף על-ידי שני גופים מקצועיים – רפואת ילדים וחקר השינה. יש לו לכן חשיבות גם בכל הנוגע לעניין הסמכות ההורית וכמו כל נייר עמדה הוא מסמך שניתן אפילו להשתמש בו בבית משפט. הורים שיציגו שאלות בנושאי שינה לרופאים, יקבלו מעתה תשובות סדורות, מפורטות המבוססות על ממצאי מחקרים עדכניים רבים. יש בכך גם כדי 'לתת כוח' להורים מול ילדים ובעיקר מתבגרים, 'סרבני שינה'. הם יוכלו לבסס את דרישותיהם בהסתמך על מה שאמר הרופא".

"אנחנו יודעים היום הרבה יותר מאשר בעבר שלחסך שינה בקרב ילדים ומתבגרים יש השפעה שלילית על בריאותם. יש למשל קשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין מיעוט בשעות שינה".

הבסיס לנייר העמדה הישראלי החדש הוא מסמך המלצות והנחיות דומה שהוכן בארה"ב, שנעשו בו התאמות לתנאי הארץ. "היו לנו כמה גרסאות, ובתהליך העבודה אף היו מחלוקות - עד שהושלמה הכנתו של המסמך המוסכם על-ידי כל חברי הוועדה", הדגיש ד"ר סנצקי.

ד"ר טאומן הוסיפה: "שדה המחקר העוסק בהשלכות של חסך שינה על תחלואה ובריאות התרחב בשנים האחרונות, ומצטברות ראיות לקשר שבין משך שנה קצר לבין תחלואה. שינה נדרשת גם על מנת לשמור על הבריאות, כך שאי אפשר עוד להתעלם מחשיבותה. בניגוד למבוגרים, שעבורם ההמלצות לגבי שעות השינה ביממה מציינות מספר שעות אחיד, אצל ילדים יש הבדלים  - החל מגיל הינקות, דרך הילדות ועד ההתבגרות".

"עם זאת", ציינה ד"ר טאומן , "הדגשנו שבנושא הזה יש גם פן אינדיוודואלי. כלומר: סימנו, בהתאם לקבוצות הגיל השונות, טווח נורמה רחב. במיוחד הנושא נדרש עבור תינוקות בשנת החיים הראשונה שלהם, כאשר הוריהם 'נלחצים' שמא אינם ישנים מספיק. מנייר העמדה עולה בבירור שיש הבדלים אישיים בנושא השינה וכל עוד מספר שעות השינה ביממה הוא בהתאם לטווח הנורמה – אין כל בעיה".

ד"ר ריבי טאומן: "הדגשנו שבנושא הזה יש גם פן אינדיוודואלי. כלומר: סימנו, בהתאם לקבוצות הגיל השונות, טווח נורמה רחב"

ועדת המומחים עסקה גם בסוגיית שנת הצהריים. "בנושא הזה עדיין אין מספיק חומר מבוסס מחקרים בספרות המקצועית. עדיין לא ידוע מה קורה כשיש חסך בשנת הצהריים. אבל הבעיה העיקרית היא דווקא לגבי המתבגרים. אנחנו יודעים כיום וגם רואים שהם אינם ישנים מספיק בגלל המחשבים, הפעילות ברשתות החברתיות באינטרנט, הטלוויזיה, הסמרטפונים. התוצאה: חסך בשינה קשור בהפרעות קשב וריכוז, הפרעות למידה, תופעות של דיכאון ויתכן שבין הנגזרות שלהן גם מחשבות אבדניות", ציינה ד"ר טאומן.

מחברי נייר העמדה הדגישו, כי שינה היא מצב ביולוגי הכרחי לבקרה, שחזור ומילוי מחדש של מרכיבים ביוכימיים בתאי הגוף כולו ובמוח בפרט". בזמן השינה, ציינו, המוח ממיין, מתעדף ומאחסן מידע וגירויים שנקלטו במהלך היום. תהליכים אלו הכרחיים להתפתחות הפיזית, הנפשית והשכלית וכן לתהליכי הטמעת הזיכרון והרגשות בילדים, כמו גם במבוגרים. כאשר מדובר בילדים - לכל אלו יש השפעה על תפקודם במהלך היום.

"קיצור משך השינה (חסך שינה), קיטוע השינה, התעוררות חוזרת במהלך השינה או תזמון לקוי של השינה לאורך זמן, עלולים לפגוע בבריאותו ובתפקודו של הילד. מחקרים מהעולם ומישראל הראו שחסך שינה פוגע בזיכרון, ביכולות הקוגניטיביות, בריכוז ובביצועים. הוא מוביל לפגיעה בהישגים בלימודים - בעיקר בחטיבות הביניים ובבית הספר התיכון. הוכח שקיצור משך השינה של ילדים ומתבגרים כתוצאה מהנהגת שעת אפס בבתי הספר פגעה הן ביכולותיהם הלימודיות והן בהתנהגותם. דחייתה של שעת האפס אכן שיפרה מדדים אלו".

לגבי שנת הצהריים, ציינו מחברי המסמך, כי היא "חלק חיוני והכרחי אצל תינוקות ופעוטות. חשיבותה היא מעבר לתרומה למספר שעות השינה היומית הדרושה. תהליכי הלמידה בתינוקות ובגיל הרך משתפרים לאחר שנת צהריים".

הגיל שבו ילד מוותר על שינה במשך היום נע בין שנתיים ומחצה לארבע שנים וחצי. "מסגרות גן הילדים מכתיבות הפסקה לשנת צהריים מסיבות ארגוניות. בכתת גן אחת נמצאים ילדים ופעוטות בטווח גיל המתפרש על פני שנה שלמה (לדוגמא: ילדים בני 3 ובני כמעט 4 שנים באותה כתה). מצב זה, יחד עם השונות האישית, מביאים לכך שהוויתור על שנת הצהריים מוכתב ואף נכפה על חלק מהפעוטות, בניגוד לצרכים הפיסיולוגיים שלהם. לא נדיר, לכן, למצוא ילדים צעירים שנרדמים על הכיסא בשעת ריכוז אחה"צ, או סובלים מעייפות ניכרת בבית, בשעות הערב", נכתב בדו"ח.

בין הגורמים העיקריים למיעוט וחסך שינה בילדים בישראל מונים מחברי המסמך את השעות הארוכות של ישיבה מול המחשב, צפייה בטלוויזיה ושימוש בסמארטפון

צוות המומחים הצביע על הנזקים שבחסך שינה: "ישנוניות (עייפות) יתר במשך היום ונטייה להירדמות בגן או בבית הספר; ירידה קוגניטיבית ובכלל זאת ירידה ביכולות החשיבה, ההעמקה וההפשטה. ירידה בביצועים הקוגניטיביים, ביכולת הזיכרון, בריכוז, במהירות התגובה, בדיוק הביצועים - ומכאן ירידה בהישגים בלימודים וחוסר מיצוי הפוטנציאל האישי; הפרעות התנהגות כולל קשיי קשב וריכוז, מצב רוח שלילי, פעלתנות יתר ועצבנות, נטייה מוגברת להתפרצויות (אימפולסיביות), עקשנות, וכחנות, תוקפנות, תנודתיות במצב הרוח, חוסר משמעת, וגם חרדה ודכאון. מיעוט בשעות שינה גורם גם לשינויים מטבוליים ולעודף משקל".

בין הגורמים העיקריים למיעוט וחסך שינה בילדים בישראל מונים מחברי המסמך את השעות הארוכות של ישיבה מול המחשב, צפייה בטלוויזיה גם במיטה, עיסוק מתמשך בטלפון הסלולארי ותקשורת עם חברים גם מהמיטה. לדבריהם, בישראל הבעיה חמורה מפני שתוכניות טלוויזיה רבות, שמתאימות גם לילדים ונוער (כולל תכניות הריאליטי ותחרויות הספורט), משודרות בשעות שבהן הילד אמור היה לישון.

בנוסף לכל אלו, גם התנהלות המשפחה ואי קיום סדר ערב קבוע ומסודר תורמים לחוסר שינה. לפעמים ההורים עצמם תורמים לכך בניסיון 'למשוך' את עיתוי ההשכבה - וזאת בגלל הורה השב לביתו מאוחר מעיסוקו ועבודתו, ורוצה לבלות עוד קצת עם ילדו. כמו כן, תורמות לתופעה פעילות מתוכננת (חוגים, ספורט) בשעות מאוחרות או כאלו שגורמות לאיחור בהכנת השיעורים, וגם ארוחת ערב מאוחרת, עומס בלימודים, צריכת משקאות מכילי קפאין (למשל: קוקה קולה), שעון ביולוגי דחוי (תופעה שכיחה שרק מוחמרת ולפעמים אף נגרמת מסיבות התנהגותיות, בעיקר בקרב בני נוער), מצבים רגשיים ונפשיים (לחץ חברתי, לחץ לימודים, מעורבות רגשית בתכני הטלוויזיה, דחק וחרדה). וכל אלו בנוסף להפרעות אינטרינסיות (כמו אינסומניה / נדודי שינה).

לפי ההמלצות, עבור תינוקות בקבוצת הגיל 3-0 חודשים, משך השינה המרבי ביממה הוא בין 17-14 שעות, האפשרי (ועדיין בטווח הנורמה) הוא 19-11 ומשך שעות השינה בצהריים (כחלק מסך שעות השינה) עומד על 4-3 שעות.

לקבוצת הגיל 11-4 חודשים, משך השינה המרבי ביממה הוא 15-12 שעות, האפשרי 18-10, ושנת הצהריים הנכללת בסך זה היא 3-2.5 שעות.

לקבוצת הגיל 2-1 שנים, משך השינה המרבי ביממה הוא 14-11 שעות, האפשרי 16-9 ומשך שנת הצהריים 2.5-2 שעות.

לקבוצת הגיל 5-3 שנים: משך השינה המרבי ביממה הוא 13-10 שעות ביממה, האפשרי 14-9 שעות, ומשך שנת הצהריים - 2-1.5 שעות.

החל מגיל 6 ועד גיל 17 כבר אין מצביעים המומחים על משך שנת הצהריים. בקבוצת הגיל 13-6 ההמלצה היא על 12-9 שעות באופן מרבי, כאשר עדיין בטווח הנורמה התקין גם 12-7 . בגילאי 17-14, ההמלצה היא על 10-8 שעות ובטווח הנורמה התקין – 11-7 שעות.

מחברי המסמך פירטו מתי נדרשת פנייה לרופא ו/או ייעוץ מקצועי לשינה, בשל הפרעות שינה בילדים: כאשר קיימים קשיי הרדמות (מעל 30-20 דקות) או התעוררויות ממושכות (למשך מעל 15 דקות בלילה) או השכמה מוקדמת או מיעוט בשינה במשך יותר מ-3 ימים בשבוע לאורך תקופה של 3 חודשים, ובמיוחד אם לאלו מתלווים גם ישנוניות יומית ("עייפות"), הפרעות למידה או התנהגות; או כאשר קיים חשד להפרעת שינה אחרת או נוספת כמו הפרעת נשימה בשינה, כשהילד נוחר מעל 3 לילות בשבוע למשך 3 חודשים או אף למשך זמן קצר יותר אם השינה שלו מלווה במאמץ נשימתי ניכר והפסקות נשימה; או כשנרשמת פעילות חריגה ולא רצויה בשינה (הליכה, צעקות), וכן ישנוניות יתר יומית".

יו"ר איגוד רופאי הילדים, פרופסור אלי סומך, מהמרכז הרפואי "וולפסון", ציין כי נייר העמדה בדבר ההנחיות הקליניות בהקשר לשינה של ילדים יהיה "כלי עזר חשוב לרופאים במתן יעוץ למטופלים". הוא הביע תקווה שהמסמך "יסמן את המשך שיתוף הפעולה בין איגוד רופאי הילדים לבין החברה הישראלית לחקר השינה".

להורדת המסמך המלא