רופאי משפחה נוטלים תפקיד סביל בניהול מטופלים עם דום נשימה בשינה. הפשטה של תהליך האבחון ושימוש באלגוריתם חצי-אוטומטי לטיפול בהפרעה יכולים לשלב את רופאי המשפחה בתהליך ולהפחית את העלויות למערכת הבריאות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לעמוד על ההבדלים ביעילות בין ניהול ראשוני בקהילה לבין ניהול מעבדתי עם כלים ופרוטוקולים ייעודים למשך 6 חודשי מעקב.

המחקר הוא רב-מוקדי, בהקצאה אקראית עם קבוצת ביקורת, לווידוא חוסר נחיתות ועלות-תועלת בין שתי זרועות התערבותיות, הנערך בשישה בתי חולים שלישוניים בספרד. מטופלים שעברו סינון ראשוני לדום נשימה בשינה הוקצו באופן אקראי לטיפול בקהילה או לטיפול מעבדתי. הזרוע הקהילתית כללה שימוש במכשיר נייד שביצע ניטור וכימת את התוצאות באופן אוטומטי והציע אופן טיפול. הזרוע המעבדתית כללה אבחון בעזרת Polysomnography וקבלת החלטות בעזרת אנשי מקצוע. מטופלים בשתי הזרועות קיבלו טיפול במכשיר הנשמה בלחץ חיובי מתמשך (CPAP) או בהמלצות דיאטה והגיינת שינה בלבד. התוצא הראשוני שנמדד היה Eppworth Sleepiness Scale. התוצאים המשניים שנמדדו היו איכות חיים, לחץ דם, היארעות אירועים קרדיווסקולריים, שימוש במשאבי בית חולים, היענות לטיפול ב-CPAP והעלויות בזמן המחקר.

307 מטופלים עברו הקצאה ו-303 נכללו בניתוח הנתונים לפי פרוטוקול Intention-to-Treat. בהתבסס על Eppworth Sleepiness Scale, הזרוע הקהילתית הייתה בחוסר נחיתות לעומת הזרוע המעבדתית. התוצאים המשניים היו דומים בין שתי הזרועות. ההבדלים בין העלויות בזרועות השונות נטו לטובת הזרוע הקהילתית, עם הבדלים של 537.8 יורו לכל מטופל.

מסקנת החוקרים היא שניהול קהילתי של חולים עם הסתברות בינונית עד גבוהה לדום נשימה בשינה יכולה להיות חלופה טובה לניהול מעבדתי. בהינתן היתרון הברור לטובת ניהול בקהילה, ממצאים אלו יכולים לשנות את ההמלצות הנוכחיות.

מקור: 

Sánchez-Quiroga M.A et al (2018). Am J Respir Crit Care Med. 2018 Apr 17, Vol 198, No. 5