מחקר זה בחן האם משך השינה ועייפות במהלך היום (Excessive Daytime Sleepiness – EDS) קשורים להדרדרות קוגניטבית בקרב קשישים ללא הפרעות קוגניטיביות, בעזרת ניתוח של מידע שנאסף לאורך 4 שנים. סך של 3,151 אנשים בני 65 ומעלה השתתפו במחקר. בנחקרים אלו הוערך התפקוד הקוגניטיבי שכלל הערכת זכרון, ריכוז, תפקוד ניהולי ומהירות עיבוד. פגיעה קוגניטיבית הוגדרה כציון שנמוך ביותר מ-1.5 סטיות תקן לממוצע המתוקנן לגיל ולרמת ההשכלה. הדרדרות קוגניטיבית הוגדרה בעזרת מבחן קוגניטיבי אחד או יותר בביקורי המעקב.
עוד בעניין דומה
דיווח עצמי אודות אורך השינה (קצרה – בת 6 שעות ומטה; בינונית – מ-6.1-8.9 שעות; ארוכה – 9 שעות ומעלה) ו-EDS הוערכו בזמן הקבלה למחקר והתבצעו רגרסיות לוגיסטיות בשביל לבחון את הקשר בין משך השינה וה-EDS לבין המצב הקוגניטיבי בזמן ההערכה השנייה.
ההיארעות של הדרדרות קוגניטיבית הייתה שונה באופן משמעותי בקרב הקבוצות השונות (אורך שינה קצר – 15.9%; אורך שינה בינוני – 11.9%; אורך שינה ארוך – 20.1%; p=0.001). ההמצאות של EDS, שעמדה על 13.1%, הייתה קשורה בשיעור יותר גבוה של הדרדרות קוגניטיבית. (18.9% לעומת 12.5%, p=0.004).
משך שינה ארוך בהשוואה למשך שינה בינוני (יחס הסיכויים 1.50, רווח בר-סמך 95%: 1.05-2.13) ו-EDS (יחס הסיכויים 1.43, רווח בר-סמך 95%: 1.01-2.03) השפיעו באופן בלתי תלוי על ההיארעות של הדרדרות קוגניטיבית. התוצאות נשארו דומות גם לאחר ביצוע של שיוכים רבים (Imputations) (משך שינה ארוך – יחס הסיכויים 1.68, רווח בר-סמך 95%: 1.12-2.52; EDS – יחס הסיכויים 1.55, רווח בר-סמך 95%: 1.05-2.29).
מקור: