מטרת המחקר הייתה לבדוק מהם מאפייני בדיקת האלקטרואנצפלוגרם (Electroenchpalogram, EEG) הקשורים לתפיסה מוטעית של המטופל בקשר לחביון השינה (Sleep Onset Latency).
עוד בעניין דומה
הנתונים במחקר התבססו על אנליזה שניונית של רשומות מבדיקת פוליסומנוגרפיה (Polysomnography) סטנדרטית שנעשתה בתנאי מעבדה. הבדיקה בוצעה ב-20 מטופלים קשישים הסובלים מנדודי שינה (אינסומניה) וב-21 מטופלים קשישים ששנתם תקינה. פרמטרים המעידים על שינה מקוטעת כמו מספר היקיצות, ערות לאחר הרדמות, ואחוז שינת ה-NERM1י(Non-Rapid Eye movement) נאספו מתוך המידע שהתקבל בפוליסומנוגרם. כמו כן נאספו גם נתוני Spectral power, גירוי מיקרו (Microarousal), ואינדקס של כישורי שינה (Sleep Spindle Index). הקשר בין מדדים אלו במהלך מחזור השינה הראשון ורמת התפיסה המוטעית של המטופלים בקשר לשנתם, נבדק בקבוצה הסובלת מנדודי שינה. בנוסף, תוכנן מודל הקובע את המשך המינימלי הנדרש למקטע שינה בתחילת השינה, על מנת שייתפס על ידי המטופל כשינה. מודל זה הותאם לתחושות הסובייקטיביות של חביון השינה, במטופלים משתי הקבוצות הנבדקות.
תוצאות המחקר הדגימו כי תפיסה מוטעית בקשר לחביון השינה קשורה לעלייה באחוז שינת ה-NERM1י(Non-Rapid Eye movement). כמו כן נמצאה קשורה גם ליותר ערות לאחר ההירדמות, במהלך מחזור השינה הראשון. עבור המשתתפים הסובלים מנדודי שינה, ההתאמה הכי טובה בין מודל חביון השינה לבין חביון השינה הסובייקטיבי, נמצאה כאשר מקטעי השינה היו קצרים מ-30 דקות בתחילת השינה. מקטעים אלה, הקצרים מ-30 דקות, נתפסו על ידי המטופלים כזמן ערות. מודל זה הדגים, כי מטופלים שאינם סובלים מנדודי שינה הינם פחות רגישים להפרעות בשינה וכי מטופלים אלה תופסים מקטעים של 10 דק' או יותר כשינה.
מסקנת המחקר הייתה כי תפיסה מוטעית בקשר להתחלת השינה קשורה למקטעי השינה המתרחשים בתחילת הלילה. זאת ועוד, הודגם כי מטופלים הסובלים מנדודי שינה נזקקים למשך ארוך יותר של שינה רציפה, על מנת לתפוס את השינה כשינה. זאת בהשוואה לקבוצת הביקורת. הרחבה נוספת של המודל יכולה לספק מידע מפורט יותר בקשר למכניזם שנמצא בבסיס התפיסה המוטעית של השינה.
מקור: