במסגרת מחקר שפורסם בכתב העת 'Annals of Neurology', מטרת החוקרים הייתה להעריך את הקשר האורכי בין הישנויות של טרשת נפוצה לבין יעילות עיבוד המידע בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית (RRMS: relapsing-remitting multiple sclerosis).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה לאומי בשבדיה על חולי טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, בין השנים 2001-2019. המידע על ההישנויות וציונים במבחני ה-"Symbol Digit Modalities Test"י(SDMT) נאספו ממרשם הטרשת הנפוצה השבדי. המעקבים חולקו לשתי תקופות, בהתאם לפעילות המחלה: "הישנות" (90 יום טרום-ההישנות ועד 730 הימים שלאחריה, כולל תתי-קבוצות של 10 תקופות), ו"הפוגה". מודלים ליניאריים מעורבים השוו את ציוני ה-SDMT במהלך תקופות ההישנות לציונים שנרשמו במהלך ההפוגה (כנקודת ייחוס), עם תוצאות אשר דווחו כ-β-coefficients ורווח סמך של 95% (CI), מתוקננים לגיל, מין, סוג ה SDMT (בכתב לעומת בעל-פה), תקופת הזמן לאחר חשיפה לטיפולים משני-מחלה (disease-modifying therapy) ורצף ה-SDMT.
לאורך תקופת מעקב ממוצעת (SD) של 10.7 (4.3) שנים, נאספו 31,529 רישומי SDMT שונים של 3,877 חולי טרשת נפוצה. נצפתה ירידה מובהקת ביעילות עיבוד המידע אשר נמשכה החל מ-30 ימים טרום-ההישנות ועד ל-550 ימים לאחריה, כאשר הירידה המשמעותית ביותר נצפתה ב-0-30 הימים טרום-ההישנות (β-coefficient: 400- (CI: 4.61- עד 3.39-)), בהשוואה לתקופת ההפוגה.
החוקרים מסכמים כי במחקרם הם מצאו הוכחה לכך שקיים שינוי קוגניטיבי בחודש הקודם לתחילת הישנות המחלה. הירידה ב-SDMT נמשכה 1.5 שנים, והייתה מובהקת קלינית עד לשלושה חודשים לאחר ההישנות. ממצאים אלו מצביעים על כך שיתכן ולהתקפים קיימת השפעה קוגניטיבית ממושכת יותר מאשר כפי שיוחס בעבר. לפיכך, יתכן ולהפחתה בשיעור ההישנויות ישנה משמעות מבחינת שימור התפקוד הקוגניטיבי.
מקור: