ישנוניות יתר בשעות היום (EDS) נמשכת בחלק מהחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) למרות טיפול מתמיד בלחץ אוויר חיובי מתמשך (CPAP).
עוד בעניין דומה
החוקרים אספו נתונים מהרישום החולים הלאומי הדני. במחקר נכללו מטופלים עם אבחנה של OSAי(1994-2016), ציוני Epworth Sleepiness Scaleי(ESS) ואינדקס דום נשימה-היפופניה שנרשמו לפני תחילת ה-CPAP (בבסיס) ולאחר 1-13 חודשים של שימוש ב-CPAP ועמידה ב- CPAP. החוקרים העריכו את יחסי הסיכויים עבור EDS שיורי לאחר טיפול ב-CPAP באמצעות רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית.
תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 1,174 מטופלים (גיל ממוצע, 57 שנים; 75.5% גברים), ל-41.1% היה EDS (קל, 13.2%; בינוני, 14.0%; חמור, 13.9%); ו-58.9% לא. לאחר טיפול עם CPAP, ציוני ה-ESS הממוצעים במעקב היו תקינים (≤10) עבור כל תת-הקבוצות הבסיסיות של EDS. עם זאת, ל-15.6% (n = 183) מהחולים היה EDS שיורי (קל, 6.7%; בינוני, 5.5%; חמור, 3.4%). הסיכויים ל-EDS שיורי היו גבוהים יותר עבור חולים עם EDS שקל (יחס סיכויים, 5.2; 95% רווח בר סמך, 3.2-8.6), בינוני (יחס סיכויים, 4.5; 95% רווח בר סמך, 2.7-7.4) וחמור (יחס סיכויים, 13.0 רווח בר סמך של 95%, 8.0-21.2) בתחילת המחקר בהשוואה לאלה עם ישנוניות רגילה בשעות היום. מטופלים עם שימוש מתמיד ב-CPAP היו בסיכון נמוך ב-38.2% ללקות ב-EDS שיורי בהשוואה לחולים שאינם דבקים (יחס סיכויים, 0.62; רווח בר סמך של 95%, 0.43-0.88).
לסיכום, EDS היה נפוץ אצל חולים עם OSA וחומרת ה-EDS הבסיסית יכולה לנבא סיכויים גבוהים יותר ל-EDS שיורי. בנוסף, התמדה בטיפול עם CPAP הייתה קשורה לסיכויים מופחתים של EDS שיורי, אך בכל זאת היו תתי-קבוצות של חולים בהם ה-EDS נמשך.
מקור: