מחקרים קודמים דיווחו על ממצאים סותרים לגבי הקשר בין דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) ומורפולוגיה חריגה של המוח.
עוד בעניין דומה
ראשית, החוקרים השתמשו בשיטה משוקללת בשונות הפוכה (Inverse-Variance Weighted, IVW) כדי להעריך את ההשפעות הסיבתיות של OSA על שטח הפנים של קליפת המוח ונפח מבנה המוח. בנוסף, נעשה שימוש בשתי שיטות של אנליזה של מנדליזציה אקראית (Mendelian Randomization, MR) נוספות, כלומר חציון משוקלל ו-MR-Egger, כדי להעשיר את התוצאות מהשיטה IVW. לאחר מכן, בוצע ניתוח MR הפוך כדי לקבוע את כיוון הסיבתיות. יתרה מזאת, בוצעו ניתוחי רגישות הכוללים את מבחן Q של Cochrane, MR-Egger, המבחן הגלובלי של MR-PRESSO, וניתוח עזיבת-אחד (leave-one-out analysis).
תוצאות המחקר הדגימו כי חולים עם OSA הפגינו נטייה להפחתת שטח הפנים של קליפת המוח ונפח ההיפוקמפוס באזור הפריקונאוס בהשוואה לאנשים ללא OSA. לעומת זאת, החוקרים ראו עלייה בשטח הפנים של הקורטקס הטמפורלי העליון בחולים עם OSA. התוצאות מהחציון המשוקלל וניתוחי MR-Egger היו עקביים עם אלו מניתוח IVW. לבסוף, מבחני רגישות אישרו את אמינות ההערכות הסיבתיות.
לסיכום, מחקר זה הדגים כי OSA קשור לשינויים במבנה המוח, מה שמדגיש את הצורך בהעלאת המודעות לסיכונים של מחלות נלוות הנובעות משינויים ברקמת המוח בקרב חולים אלו.
מקור: